אלימות בסרטים

ביצירות ספרות מצאנו עלילות בהן לדוגמא : המלכה הרעה מנסה לחסל את הנסיכה הטובה באמצעות תפוח מורעל (סיפור שלגיה ושבעת הגמדים). באחרות, העלילה מתפתחת כך שהמלך הטוב מומת בידי אחיו הרע המשתלט על הממלכה (מלך האריות). יש יצירות בהן הגיבור הטוב מעדיף להתבודד , בשל מגבלה גופנית , אך יחס החברה גורם לו להיות מעורב. מעורבות זו גורמת לגיבור לטול חלק במאבקי הכוחות בממלכה ובסופו של דבר, להלחם למען השבת הסדר בממלכה על כנו . למותר לציין שהתהליך מובל באמצעים אלימים. במלחמות ובשפיכת דם(שרק).

אלימות היתה מאז ומעולם הכוח המניע של עלילות רבות. אולי של כל העלילות כולן. אין לתאר פעולה או דרמה שאין בצידה אלימות קשה או רכה. בוטה או מרומזת.

הספרות הקלסית מלאה סיפורים על אלים אלימים ביוון או ברומי, גיבורים מיתולוגיים שהאלימות שלהם מרוככת באמצעות ההדגש על התמסרותם להצלת האנושות (בעת העתיקה - אודיסאוס ובימינו - ג'יימס בונד ).

יש האומרים שבאמצעים אלה מביאים קטרזיס – מעין הטהרות נפשית וציבורית.

ספרות הילדים כפי שכבר צייננו משובצת בסיפורי זוועה (כיפה אדומה) הבאים על פיתרונם בסיום שמח.

וגם כאן יש אלמנט של נטילת סיכון להצלת האהובים עלינו ומלחמה ברשע המיתולוגי, המכשפה הרעה(עמי ותמי).

על אלימות בסרטים נכתב רבות. האם עלינו למנוע מילדינו צפיה באלימות שבסרטים?  האם סרטים מצויירים או סרטי אנימציה למיניהם (אותם מיעדים בדרך כלל לילדים) או אפילו סרטי מדע בדיוני בהם הדמויות בשר ודם אך העלילה בדיונית , מסוכנים יותר מספרות ילדים ? האם עצם ההמחשה וההמחזה של ספרות יפה וכתובה הופכת את הצפיה למסוכנת יותר ? האם הדגמת הפעולה ולא רק התיאור המילולי  של סבתא המספרת סיפור , זה מה שעושה את ההבדל ?

נדמה לי ששאלות אלה ואחרות מצויות בחלל האויר ועולות כל אימת ששומעים בחדשות על אלימות  של ילדים, וביחוד על אלימות של ילד כלפי ילד אחר. מיד נשאלת השאלה כיצד משפיעה על הילד צפיה באלימות בטלויזיה  או בקולנוע. האם הילד האלים נוקט באמצעים שלמד במדיה החזותית ? האם האלימות היתה חבויה בו והיא התפרצה כשנחשף לאלימות במדיה החזותית כך וכך שעות ביום?

האם יש השפעה כזו שתגרום לצופים לנקוט באלימות( ילדים או מבוגרים) או שעצם הצפיה באלימות גורמת לצופה לאותה התפרקות (מעין הטהרות או קטרזיס).

Jib Fowles   במאמרו The Whipping Boy   כותב: "למרות שמעולם לא הוכח שאלימות בטלויזיה גרמה להתנהגות עויינת, הדיעה הרווחת היא שהיא משפיעה."(מתוך המאמר ב: http://reason.com/0103/fe.jf.the.shtml ).

כך גם Charles Taylorבמאמר The morality police : "הנסיונות ההיסטריים שלנו לגונן על ילדים מפני אלימות ומין מעכבים ומקבעים את חייהם הצעירים וממלכדים את כולנו בשקר גדול"..."הדחף שמאחרי הרצון להגן על הילדים מובן ביותר... משאלתנו היא שיתאפשר להם ליהנות מחיי הילדות ושלא יקחו חלק בסכנות בעולמנו -אותם איננו מסוגלים לעצור" (מתוך מאמר ב:http://dir.salon.com/books/feature/2001/06/11/children/index.html ).

ישנן גם דיעות אחרות המבוטאות במאמר  A Culture of Violence (september 13,2000)

"מי שמבקש לצפות בטלויזיה קרוב לוודאי שיהיה עד לקרנבל של אלימות...יותר מחמש סצנות אלימות בשעה בזמן צפיית שיא וחמישה מקרי רצח בכל לילה." "עד שילדים מגיעים לגיל בית הספר,הם יבלו יותר שעות בצפיה בטלויזיה מאשר יבלו בכיתה בקולג'".(מתוך המאמר ב: http://www.theatlantic.com/unbound/flashbks/violence.htm )

 

אין להתעלם מכך שלא כל הילדים ינקטו באלימות למרות שהם חשופים לסרטים אלימים. יש  לקשור אלימות בסביבה בה מצוי הילד או הבוגר ובקשרים החברתיים שלו. קשרים מספקים אולי ינטרלו את האלימות שבו, בידוד חברתי אולי יגרום לו לרצות להתנקם בחברה...

ובכן, כפי שאנו יודעים, תעשיית הקולנוע והטלויזיה מתפרנסת מכך.כפי שבכלכלה בכלל לא ניתן לצפות את התנהגות הציבור, כך הדבר גם בתעשיה זו בפרט. אלימות  מרתיעה ומגעילה אך אם היא משולבת בסלפסטיק מצחיק בו נראה הגיבור נחבט ארוכות בקירות או בעצים היא גורמת לצחוק של שמחה לאיד.

סרטים אלה מספקים צורך מסויים של הציבור.חשיפה כזו או אחרת  יותר משהיא מרמזת על אופיו של יחיד זה או אחר, היא מרמזת על נסיון התעשיה למכור ולהיות רלבנטית. דבר שיביא לה עוד הכנסות.

וכפי שנכתב במאמר A Culture of Violence (september 13,2000)  - "סרטים אלימים קל להפיק, לתרגם ולהפיץ בארצות ובשווקים מחוץ לארה"ב ".

[ב.י.]